מיליוני ₪ נפסקו לילד הלוקה בשיתוק מוחין (c.p)
מאת: עו"ד אבי לוטן
הסיבות לשיתוק מוחין (c.p) לא תמיד ידועות, אולם עפ"י ההערכות, מקרים לא מבוטלים של שיתוק מוחין קשורים לרשלנות רפואית במעקב ההריון או רשלנות רפואית בלידה.
בת"א (מחוזי-חיפה) 1381/99 ל.ק נ' מדינת ישראל נדונה תביעת רשלנות רפואית של תובע אשר אובחן כלוקה בשיתוק מוחין ספסטי בארבע גפיים ומפיגור שכלי. נכותו הרפואית הועמדה על 100%.
התובע נולד במשקל 4570 גר' בניתוח קיסרי לאחר שמספר נסיונות לילדו באמצעות מכשירים (מלקחיים וואקום) נכשלו. הוא נולד במצב כללי קשה, ללא ניסיון נשימה עצמוני, טכיקרדי, היפוטוני (רפיון שרירים) ואפרפר.
לטענות התובע, ניהולה הרשלני של הלידה התבטא בשלבים שונים של מהלך הלידה, הן בהערכות משקלו ובפעולות שקדמו ללידה, והן בניסיונות חילוץ היילוד. התנהלות רשלנית זו, הביאה להיווצרותו של תשניק (אספיקציה) סב-לידתי, אשר בעקבותיו נגרמה לתובע הנכות ממנה הוא סובל כיום.
ביהמ"ש קיבל את התביעה וקבע שנכותו הרפואית של התובע (c.p) נגרמה עקב רשלנות רפואית במהלך הלידה.
ביהמ"ש דן תחילה בטענה הראשונה אשר הועלתה המתייחסת לסוגיית הערכת המשקל של העובר. לעניין זה קבע ביהמ"ש כי כיום, לאחר מעשה, ידוע לנו כי משקל התובע בעת לידתו היה 4570 גרם. מדובר במשקל גבוה, העונה להגדרה של "מאקרוזומיה". אין מחלוקת, כי על פי כל סטנדרט רפואי, יש ליילד תינוקות מאקרוזומיים בניתוח קיסרי, אלא שלצורך כך יש לצפות מראש כי משקלו של העובר הוא אכן כזה.
ביהמ"ש ציין לעניין זה כי אין צורך להכביר מילים על החשיבות המיוחדת המיוחסת בתחום הרפואה המיילדותית לסוגיית הערכת משקלו של עובר. לידה שיש בה פוטנציאל להיווצרות קושי בחילוץ העובר, מחייבת התייעצות עם רופאים מומחים, הפעלת שיקול דעת מקיף לגבי הסטת הלידה למסלול של ניתוח קיסרי והערכות לקראת ביצוע הפעולה הכירורגית. רופא שאינו נוקט בצעדים הדרושים שולל מעצמו, מינה וביה, את האפשרות לקבל החלטה נכונה בדבר דרך הטיפול. בכך הוא גם מגביר, לעיתים באופן ניכר, את הסיכון להתרחשות נזק.
המקרה דנן, כך סבור ביהמ"ש, הוא דוגמא להתנהלות רשלנית בכל הקשור להערכת משקלו של התובע. לו היו הרופאים מעריכים את המשקל גם באמצעות אולטראסאונד, אפשר שהיתה מתקבלת תמונה קרובה יותר למשקלו האמיתי של העובר. ביהמ"ש הוסיף כי מי שאינו מבצע הערכה אולטרסונית מקום שהדבר נדרש, מנוע מלטעון שבדיקה זו ממילא לא היתה מסייעת להבהרת המצב.
ההימנעות מלבצע את הבדיקה היתה, בנסיבות העניין, סטייה משמעותית מהפרקטיקה הרפואית המקובלת העולה כדי רשלנות רפואית. לזאת יש להוסיף, שעל פי התיעוד הרפואי שהוגש, לא קיימת אינדיקציה שהנתונים שהיו ברשות הצוות אודות הערכת המשקל הובאו לידיעתו של הרופא הבכיר יותר ששהה באותה עת במחלקה.
למעשה, גם מבלי להיזקק לאולטראסאונד כאמצעי עזר, הנתונים בעניין המשקל שעמדו בפני הצוות הרפואי חייבו אותם לנקוט באמצעי זהירות. היו שלוש הערכות שונות גבוליות ביחס למשקלו של היילוד. על כן, שומה היה לנהוג בהתאם להוראות נייר העמדה - להפעיל שיקול דעת קליני באשר לאפשרות לבצע לידה רגילה ולתעד אותו. המחדל לעשות כן, אינו עולה בקנה אחד עם אמות המידה הנדרשות מצוות רפואי העוסק במיילדות.
מכל האמור לעיל, הצטיירה בעיני ביהמ"ש תמונה מאוד עגומה בנוגע לאופן הטיפול של רופא הנתבעת ביולדת. הפרת חובת הזהירות החלה בהערכת משקלו של העובר וגררה אחריה התנהלות רשלנית בדרך הטיפול שהוחלט לנקוט בה בהמשך. גם השלב שבו נעשו הניסיונות לחלץ את העובר באמצעות מלקחיים וואקום היה בעייתי. הצורך להסיט את הלידה למסלול של ניתוח קיסרי לא נשקל בשלבים שהיה מתחייב לעשות כן.
בנוסף, קבע ביהמ"ש שהצוות הרפואי, בדרך התנהלותו, גרם לעיכוב ממושך בחילוץ העובר מרחם אמו. ההשתהות בקבלת ההחלטה לזנוח את המסלול של לידה רגילה, היתה קריטית. היולדת כבר היתה כמעט 3 שעות לאחר פתיחה גמורה, כך שכל דקה מיותרת פירושה חשיפת העובר לנזק ולעיתים, כמו במקרה דנן, הנזק שנגרם היה חמור ובלתי הפיך.
בנסיבות העניין, ניתן וצריך היה לסיים את הלידה במועד הרבה יותר מוקדם. המחדלים של הצוות הרפואי בעניין זה עולים כדי התרשלות.
התובע סבל מתשניק (אספיקציה) סב-לידתי. בסיכום המחלה שנערך בתום אישפוזו נרשם שמתקבלת תמונה של HIE, דהיינו נזק מוחי על רקע של חוסר באספקת חמצן לרקמות.
ביהמ"ש קבע כי הוכח באופן ברור שהתובע סבל מתשניק, שדרגת החומציות בדמו היתה נמוכה מהערך התקין ושהיתה פגיעה רב מערכתית. כן הוכחו סימנים מובהקים לנזק מוחי על רקע תשניק כפי שעלה מחוות דעת המומחה הרפואי מטעם התביעה.
על אף שהנתונים הסטטיסטיים שהוצגו בפני ביהמ"ש הצביעו על אחוז נמוך יחסית של מקרי שיתוק מוחין המקושרים סיבתית למהלך הלידה, הגיע ביהמ"ש למסקנה שהתובע עמד בנטל הנדרש להוכחת קיומו של קשר סיבתי, בין התרשלות רופאי הנתבעת בניהול הלידה לבין הנזק המוחי שנגרם לו.
כאמור, התובע לוקה בשיתוק מוחין, משותק בארבעת הגפיים ונכותו היא בשיעור 100%, והוא זקוק ויזדקק בכל חייו לעזרה סיעודית והשגחה 24 שעות ביממה.
ביהמ"ש חייב את מדינת ישראל לשלם לתובע סכום של 4,224,652 ₪, בניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי. בנוסף, לאחר הגיעו לגיל 21, ישולם לתובע תשלום עיתי בסך של למעלה מ-20,000 ₪ בחודש.
לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית. פניה ישירה לעו"ד לוטן: 054-7930927.
טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com
הסיבות לשיתוק מוחין (c.p) לא תמיד ידועות, אולם עפ"י ההערכות, מקרים לא מבוטלים של שיתוק מוחין קשורים לרשלנות רפואית במעקב ההריון או רשלנות רפואית בלידה.
בת"א (מחוזי-חיפה) 1381/99 ל.ק נ' מדינת ישראל נדונה תביעת רשלנות רפואית של תובע אשר אובחן כלוקה בשיתוק מוחין ספסטי בארבע גפיים ומפיגור שכלי. נכותו הרפואית הועמדה על 100%.
התובע נולד במשקל 4570 גר' בניתוח קיסרי לאחר שמספר נסיונות לילדו באמצעות מכשירים (מלקחיים וואקום) נכשלו. הוא נולד במצב כללי קשה, ללא ניסיון נשימה עצמוני, טכיקרדי, היפוטוני (רפיון שרירים) ואפרפר.
לטענות התובע, ניהולה הרשלני של הלידה התבטא בשלבים שונים של מהלך הלידה, הן בהערכות משקלו ובפעולות שקדמו ללידה, והן בניסיונות חילוץ היילוד. התנהלות רשלנית זו, הביאה להיווצרותו של תשניק (אספיקציה) סב-לידתי, אשר בעקבותיו נגרמה לתובע הנכות ממנה הוא סובל כיום.
ביהמ"ש קיבל את התביעה וקבע שנכותו הרפואית של התובע (c.p) נגרמה עקב רשלנות רפואית במהלך הלידה.
ביהמ"ש דן תחילה בטענה הראשונה אשר הועלתה המתייחסת לסוגיית הערכת המשקל של העובר. לעניין זה קבע ביהמ"ש כי כיום, לאחר מעשה, ידוע לנו כי משקל התובע בעת לידתו היה 4570 גרם. מדובר במשקל גבוה, העונה להגדרה של "מאקרוזומיה". אין מחלוקת, כי על פי כל סטנדרט רפואי, יש ליילד תינוקות מאקרוזומיים בניתוח קיסרי, אלא שלצורך כך יש לצפות מראש כי משקלו של העובר הוא אכן כזה.
ביהמ"ש ציין לעניין זה כי אין צורך להכביר מילים על החשיבות המיוחדת המיוחסת בתחום הרפואה המיילדותית לסוגיית הערכת משקלו של עובר. לידה שיש בה פוטנציאל להיווצרות קושי בחילוץ העובר, מחייבת התייעצות עם רופאים מומחים, הפעלת שיקול דעת מקיף לגבי הסטת הלידה למסלול של ניתוח קיסרי והערכות לקראת ביצוע הפעולה הכירורגית. רופא שאינו נוקט בצעדים הדרושים שולל מעצמו, מינה וביה, את האפשרות לקבל החלטה נכונה בדבר דרך הטיפול. בכך הוא גם מגביר, לעיתים באופן ניכר, את הסיכון להתרחשות נזק.
המקרה דנן, כך סבור ביהמ"ש, הוא דוגמא להתנהלות רשלנית בכל הקשור להערכת משקלו של התובע. לו היו הרופאים מעריכים את המשקל גם באמצעות אולטראסאונד, אפשר שהיתה מתקבלת תמונה קרובה יותר למשקלו האמיתי של העובר. ביהמ"ש הוסיף כי מי שאינו מבצע הערכה אולטרסונית מקום שהדבר נדרש, מנוע מלטעון שבדיקה זו ממילא לא היתה מסייעת להבהרת המצב.
ההימנעות מלבצע את הבדיקה היתה, בנסיבות העניין, סטייה משמעותית מהפרקטיקה הרפואית המקובלת העולה כדי רשלנות רפואית. לזאת יש להוסיף, שעל פי התיעוד הרפואי שהוגש, לא קיימת אינדיקציה שהנתונים שהיו ברשות הצוות אודות הערכת המשקל הובאו לידיעתו של הרופא הבכיר יותר ששהה באותה עת במחלקה.
למעשה, גם מבלי להיזקק לאולטראסאונד כאמצעי עזר, הנתונים בעניין המשקל שעמדו בפני הצוות הרפואי חייבו אותם לנקוט באמצעי זהירות. היו שלוש הערכות שונות גבוליות ביחס למשקלו של היילוד. על כן, שומה היה לנהוג בהתאם להוראות נייר העמדה - להפעיל שיקול דעת קליני באשר לאפשרות לבצע לידה רגילה ולתעד אותו. המחדל לעשות כן, אינו עולה בקנה אחד עם אמות המידה הנדרשות מצוות רפואי העוסק במיילדות.
מכל האמור לעיל, הצטיירה בעיני ביהמ"ש תמונה מאוד עגומה בנוגע לאופן הטיפול של רופא הנתבעת ביולדת. הפרת חובת הזהירות החלה בהערכת משקלו של העובר וגררה אחריה התנהלות רשלנית בדרך הטיפול שהוחלט לנקוט בה בהמשך. גם השלב שבו נעשו הניסיונות לחלץ את העובר באמצעות מלקחיים וואקום היה בעייתי. הצורך להסיט את הלידה למסלול של ניתוח קיסרי לא נשקל בשלבים שהיה מתחייב לעשות כן.
בנוסף, קבע ביהמ"ש שהצוות הרפואי, בדרך התנהלותו, גרם לעיכוב ממושך בחילוץ העובר מרחם אמו. ההשתהות בקבלת ההחלטה לזנוח את המסלול של לידה רגילה, היתה קריטית. היולדת כבר היתה כמעט 3 שעות לאחר פתיחה גמורה, כך שכל דקה מיותרת פירושה חשיפת העובר לנזק ולעיתים, כמו במקרה דנן, הנזק שנגרם היה חמור ובלתי הפיך.
בנסיבות העניין, ניתן וצריך היה לסיים את הלידה במועד הרבה יותר מוקדם. המחדלים של הצוות הרפואי בעניין זה עולים כדי התרשלות.
התובע סבל מתשניק (אספיקציה) סב-לידתי. בסיכום המחלה שנערך בתום אישפוזו נרשם שמתקבלת תמונה של HIE, דהיינו נזק מוחי על רקע של חוסר באספקת חמצן לרקמות.
ביהמ"ש קבע כי הוכח באופן ברור שהתובע סבל מתשניק, שדרגת החומציות בדמו היתה נמוכה מהערך התקין ושהיתה פגיעה רב מערכתית. כן הוכחו סימנים מובהקים לנזק מוחי על רקע תשניק כפי שעלה מחוות דעת המומחה הרפואי מטעם התביעה.
על אף שהנתונים הסטטיסטיים שהוצגו בפני ביהמ"ש הצביעו על אחוז נמוך יחסית של מקרי שיתוק מוחין המקושרים סיבתית למהלך הלידה, הגיע ביהמ"ש למסקנה שהתובע עמד בנטל הנדרש להוכחת קיומו של קשר סיבתי, בין התרשלות רופאי הנתבעת בניהול הלידה לבין הנזק המוחי שנגרם לו.
כאמור, התובע לוקה בשיתוק מוחין, משותק בארבעת הגפיים ונכותו היא בשיעור 100%, והוא זקוק ויזדקק בכל חייו לעזרה סיעודית והשגחה 24 שעות ביממה.
ביהמ"ש חייב את מדינת ישראל לשלם לתובע סכום של 4,224,652 ₪, בניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי. בנוסף, לאחר הגיעו לגיל 21, ישולם לתובע תשלום עיתי בסך של למעלה מ-20,000 ₪ בחודש.
לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית. פניה ישירה לעו"ד לוטן: 054-7930927.
טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com